כשהתנים מיללים

שבוע מוזר עבר עליי (והאמת עדיין עובר). התחיל בשבת שעברה כש'התנים' כפי שאנחנו מכנים אותם בתקשורת מקרבת, השיפוטים העצמיים וההלקאה העצמית החלו לכרסם בי. ואז ראיתי איך, כמו ילדה קטנה שננזפה, פניי נפלו, המבט ירד לרצפה כתפיי נשמטו ועצב גדול מחד, ולחץ בראש מאידך, שניהם ביחד נתנו אותותיהם.
השיח הפנימי הלך בערך כך:
מה אני עושה פה בכלל? פה, זה הפה, פה בגוף הזה, בחיים האלה, פה גדול כזה. עלו לי פחדים שמא, בסופו של דבר אסיים את ימי כמוכרת בחנות. (" לא שיש משהו לא בסדר בזה! " כמו שאמרו בסיינפלד, הסדרה האהובה עליי.) אחרי כל הרעש והצלצולים שלי...כבר אמרתי שירדתי על עצמי, נכון?

ואולי כל זה בכלל נועד כדי להביא את שני האנשים המדהימים האלה שאיתי כאן בתמונה לעולם? אולי הם ,ילדיי ומוריי, תום ויסמין,  יממשו משהו, יעשו שינוי אמיתי בעולם? כן, אולי זה זה, אולי אני כבר רוצה להרגיש סוף סוף סיפוק מעשייה, עשייה משמעותית שמשנה למישהו משהו. (אופס יש םה המון כפילויות...כנראה אני באמת מתכוונת לזה!) פתאום, באופן ספונטני - התחלתי לתת אמפתיה לקול הזה,לתנית שלי, וזה נשמע בערך כך:

תנית שלי (להלן ת'ש): אף פעם לא תגיעי לשומקום, הזמן טס, ומה השגת?

עצמי: אז את ממש בדאון, אה?

ת'ש : דההה! (תנית אינית) תראי אותך, בולעת וופלים כאלו אין מחר, גם כשאת לא רעבה, מה זה?

עצמי : אולי...כי היית רוצה קצת יותר כבוד לגוף שלך?

ת'ש: גם! תראי איך את מתנהגת איתו! האזניים שלך מציקות לך כבר שבועות, ואת לא הולכת לראות רופא, ומה עם האצבע הקטנה שלך, שזועקת, פשוט זועקת לעזרה? למה את ממשיכה לבחור לחיות בכאב? נראה שאת מענישה את עצמך, היית מתנהגת ככה למישהו אחר?

עצמי (אנחה...) שומעת אותך, אחותי. ובעיקר, אני שמה לב שאת מאוד, מאוד עייפה...

ת'ש: (מפהקת) כן...מאוד....אולי אני אתפוס שינה קצרה, ודברים ייראו אחרת אחר כך...

עצמי: רעיון מעולה, לכי על זה. בינתיים, חיבוק.

לא יודעת אם הסשן הקצר הזה שינה הרבה, (הוא אמיתי, אגב..) אך קרו כאן שני דברים: אם שמים לב 'עצמי' לא באה עם פתרונות, היא רק הקשיבה ושיקפה את הרגשות והצרכים של תנית, ושנית, כאשר משתחררת אנחה, זה סימן שיש הקלה, יש שחרור של אנרגיה והתחברות, אולי לצורך קצת יותר עמוק ובסיסי. כמו במקרה הזה, מנוחה.

איך נשמע לכם? מעניין אותי לדעת אם מאולץ או לא?

זהו. מישהו כתב איפהשהו השבוע שמארס השתולל לו במפה הקוסמולוגית אסטרולוגית, אך זה לא התחום שלי, וכל מה שנותר לי זה להמשיך ...