אנחנו יכולים להיות אמפתיים למה שקורה או למה ששמענו באותו הרגע, במילים אחרות, לשקף : " אני רואה שנפלת וקיבלת מכה " או " אני שומעת שאתה רוצה ללכת לגינה עכשיו" או לחילופין לנחש את הרגשות והרצונות של הדובר : "אז, אתה עצוב כי רצית לשחק עם הילד הזה?"
אמפתיה יכולה להיות מילולית ולא מילולית.לאחר ולעצמינו.
בוקר אחד הייתי לחוצה במיוחד וכעסת על עצמי, אז אמרתי לעצמי : "אוף! אני כל כך מתוסכלת! " עצם ההכרה מקלה מרגיעה, מרפאה.
למה לנו להיות אמפתיים? כפי שכבר ציינתי קודם,ההקשבה האמפתית מרפאה. היא נותנת לאדם מולנו הרגשה שראינו אותו, לגיטימציה לרגשותיו. היא יוצרת הקלה ומאפשרת לנו לעבור הלאה ביתר קלות. ילדים במיוחד מגיבים נהדר לאמפתיה.
- הזדהות - "גם לי זה קרה" אמפתיה מתמקדת בבן שיחנו, וסימפטיה והזדהות מחזירים את תשומת הלב אלינו. רחמים - "אוי מסכן שלי....." עלול להתפס כסוג של עליונות שלילה - " מה אתה עושה מזה עניין?" תשאול - "למה אתה עצוב?" ייעוץ - לתת פתרונות : "אני חושבת שאתה צריך...." חינוך - "זה קרה כי...." סגירת הנושא - "לא נורא, זה יעבור..."
- להתחיל את המשפט ב: " אז את/אתה...?" אמפתיה לאחר לעולם לא יכולה להתחיל ב "אני". סימן שאלה במקום נקודה בסוף משפט - עוזרת ליצור דיאלוג בכך שמשאיר פתח לתשובה מהצד השני. " אז אתה עצוב כי רצית חיבוק?" להמנע מלומר את המילה "אבל " - מיד הרחקתם את הילדה - ה'אבל' שולל אותה ואת ה 'הבנה' שלכם. גם אם לא דייקתם,המשיכו לנסות,כוון שהכוונה והגישה האמפתית חשובים ועושים את שלהם.
No comments:
Post a Comment