I Have A Dream - Living Nonviolently #3

I have a dream
It's not a BIG one
Like "THE DREAM"
We all know so well,
Yet it's a dream
In the Same Spirit
That in every school
In every workplace
And hopefully
In every family
There will be
A Listener
A Giver of Empathy
Someone who's job it is
Just to listen
No more no less
"Listen deeply"
As Tich Nhat Hanh says
How much healing
Relief
Strength to Carry on
There would be as a result...
That's my dream

Living Nonviolently #2

Here I am again
Waiting for someone to give
Me the recipe for life
Not wanting to do anything
And feeling like I have
To do something, everything.
Frustration, fear-
maybe
Suddenly, I can call it
Growth?
I'm like a seedling
And it's still in it's shell
It's deep in the ground
It's waiting patiently for it's
Moment
Maybe that stress that gets me
Out in the morning is good for me (so used to calling it bad...)
Makes me move?
And is it me? And who is
this ME?
Want to enjoy
want to play
Want to have fun and not be so scared, scared of
Life loving creating -
without those self- judgments---------------------

--------------------------------

"זה בסדר,אבא, אף אחד לא מושלם

	הקטעים הבאים מחוברתו של מרשאל רוזנברג : Raising Children Compassionately  תרגום שלי, קצת חופשי עמכם הסליחה. לפני כחודשיים יצא לאור בשעה טובה ספרו הראשון והמקיף של מרשאל : "תקשורת מקרבת- שפה לחיים" בהוצאת פוקוס. מומלץ! ובינתיים כמה ממילותיו: על קהילה תומכת להורים : " אני יודע שהיכולת שלי להשאר עם ( - במקור stay with) מה שאני מדבר עליו השתפרה בהרבה כאשר אני עצמי קיבלתי המון אמפתיה מקהילה תומכת, אמפתיה על כמה קשה להיות הורה לפעמים, כמה קל ליפול לדפוסים ישנים. כאשר היו בסביבתי עוד הורים, שבדומה אליי, ניסו להתחבר לילדיהם, זה מאוד תמך בי שיכולתי לדבר איתם, להקשיב לתסכוליהם והם לשלי. שמתי לב שככל שהייתי חלק מקהילה כזו, רק גדלה היכולת שלי לדבוק בתהליך הזה עם ילדיי, אפילו בתנאים הקשים ביותר. " ומעשה שהיה....סיפור מחיי המשפחה של מרשאל..   ביום ראשון אחד, כאשר קיוויתי לבלות במנוחה עם משפחתי את הוויקאנד, פתאום התקשרו אליי זוג בטיפולי שהיו באמצע משבר וביקשו לראות אותי בדחיפות. נענתי אף על פי שבדיעבד שמתי לב שהייתי מלא טינה על כך שמנוחתי הופרעה ולא בדקתי עם עצמי מה באמת הצרכים שלי. זמן קצר לאחר שהופיעו, המשטרה הופיעה בדלת עם מטופלת אחרת, שעל מנת להשיג פגישה איתי נהגה להתיישב על פסי הרכבת ולחכות שהמשטרה תבוא לפנותה. (היא הכירה טוב את לוח הזמנים.) כך מצאתי את עצמי רץ מהסלון שבו ישבו הזוג ומשתדל להקשיב להם באמפתיה, לבין המטבח בו ישבה המטופלת ומיררה בבכי. תוך כדי, ילדיי החלו לריב אחד עם השני בקומה מעל. עליתי למעלה והפכתי בן רגע מאיש מלא אהבה למטורף שצורח : " אתם לא רואים שיש לי למטה אנשים כואבים? לכו מיד לחדריכם!" הילדים חזרו לחדרם כל אחד בתורו בטריקת דלת. בטריקה השלישית התעוררתי וראיתי את ההומור שבדבר. שאפתי אוויר ונכנסתי לחדרם. אמרתי להם כמה צער אני מרגיש על כך שהוצאתי עליהם רגשות שלא היו קשורים בהם בכלל אלא באנשים למטה. שני בניי אמרו : "לא נורא אבא", ובתי הקטנה ניגשה אליי, שמה את ראשה על כתפי ואמרה : "זה בסדר אבא, אף אחד לא מושלם" ( הקטע  הזה ריגש אותי עד דמעות י.ב.) מרשאל מוסיף : "איזה מסר יקר לשמוע! אכן, ילדיי מכירים במאמץ שלי להתייחס אליהם באופן חומל, איכפתי ואמפתי. אך כמה זה גם מקל שהם יכולים להבין גם את האנושיות שלי וכמה זה יכול להיות קשה לעיתים. אז אסיים בכך שאעניק לכם את העצה המרגיעה שבתי נתנה לי; שאף אחד לא מושלם, ולזכור שאם יש עבודה ששווה לעשותה, שווה לעשותה גם פחות טוב. וכמובן שאת עבודת ההורות שווה לעשות, אך לפעמים נעשה אותה פחות טוב ( ממה שהיינו רוצים - הערה שלי). אם נהייה אכזריים עם עצמינו כאשר איננו הורים מושלמים, ילדינו יסבלו בשל כך...." מרשאל חוזר ומדגיש שמטרתנו איננה להיות הורים מושלמים, אלא בהדרגה הורים קצת פחות טיפשים ( או בורים). וללמוד מכך שבכל פעם שאיננו נותנים לילדינו את אותה איכות של הבנה שהיינו רוצים, זה סימן לכך שאנחנו איננו מקבלים את התמיכה הרגשית שאנחנו כהורים זקוקים לה. לכן מרשאל חוזר וממליץ ליצור קהילה שתתן לנו את ההבנה לה אנחנו זקוקים.

How to Live Nonviolently - Step one

This is more of a draft than a real post, and yet, so many seasoned bloggers say  : don't get hung up on perfection, so here goes.

So, how to live nonviolently? Really...in your moment to moment experience- in your body-  not your head

Just notice - what's going on in your own body- is there stress anywhere? Where are you holding on un- necessarily? Notice it and if possible -  release whatever. wherever it is located. After 7 or more years learning breathing eating drinking Nonviolent Communictation ( through my intellect) only NOW, I am beginning to realize where war really begins...
More on this soon....