כשאנחנו מאמינים שאנחנו צריכים לתקן, לסדר , לפתור למישהו בעייה , זה מונע מאיתנו להיות נוכחים. (בתרגום חופשי) פתאום הבנתי שנכון הדבר גם לגבי עצמי. אני יודעת להיות אמפתית לאחרים, ולא למהר להציע פתרונות כשמישהו מספר לי על כאבו, אך מה עם עצמי. אני ללא הרף מנסה לתקן סיטואציות, לשנות את המציאות שלי, ואני לא נוכחת כלפי עצמי ולא נמצאת בחמלה לעצמי. אני מתוסכלת וקשה לי להמצא עם זה יותר משנייה לפני שאני קופצת "לעשות" משהו. את "העבודה" - לקרוא משהו שיתקן. מה עם להיות עם זה? כמו שאומר תיך נהאת האן, "תדאגו היטב לרגע הזה, מה עוד אפשר לעשות?"
No comments:
Post a Comment