I Have A Dream - Living Nonviolently #3

I have a dream
It's not a BIG one
Like "THE DREAM"
We all know so well,
Yet it's a dream
In the Same Spirit
That in every school
In every workplace
And hopefully
In every family
There will be
A Listener
A Giver of Empathy
Someone who's job it is
Just to listen
No more no less
"Listen deeply"
As Tich Nhat Hanh says
How much healing
Relief
Strength to Carry on
There would be as a result...
That's my dream

Living Nonviolently #2

Here I am again
Waiting for someone to give
Me the recipe for life
Not wanting to do anything
And feeling like I have
To do something, everything.
Frustration, fear-
maybe
Suddenly, I can call it
Growth?
I'm like a seedling
And it's still in it's shell
It's deep in the ground
It's waiting patiently for it's
Moment
Maybe that stress that gets me
Out in the morning is good for me (so used to calling it bad...)
Makes me move?
And is it me? And who is
this ME?
Want to enjoy
want to play
Want to have fun and not be so scared, scared of
Life loving creating -
without those self- judgments---------------------

--------------------------------

"זה בסדר,אבא, אף אחד לא מושלם

	הקטעים הבאים מחוברתו של מרשאל רוזנברג : Raising Children Compassionately  תרגום שלי, קצת חופשי עמכם הסליחה. לפני כחודשיים יצא לאור בשעה טובה ספרו הראשון והמקיף של מרשאל : "תקשורת מקרבת- שפה לחיים" בהוצאת פוקוס. מומלץ! ובינתיים כמה ממילותיו: על קהילה תומכת להורים : " אני יודע שהיכולת שלי להשאר עם ( - במקור stay with) מה שאני מדבר עליו השתפרה בהרבה כאשר אני עצמי קיבלתי המון אמפתיה מקהילה תומכת, אמפתיה על כמה קשה להיות הורה לפעמים, כמה קל ליפול לדפוסים ישנים. כאשר היו בסביבתי עוד הורים, שבדומה אליי, ניסו להתחבר לילדיהם, זה מאוד תמך בי שיכולתי לדבר איתם, להקשיב לתסכוליהם והם לשלי. שמתי לב שככל שהייתי חלק מקהילה כזו, רק גדלה היכולת שלי לדבוק בתהליך הזה עם ילדיי, אפילו בתנאים הקשים ביותר. " ומעשה שהיה....סיפור מחיי המשפחה של מרשאל..   ביום ראשון אחד, כאשר קיוויתי לבלות במנוחה עם משפחתי את הוויקאנד, פתאום התקשרו אליי זוג בטיפולי שהיו באמצע משבר וביקשו לראות אותי בדחיפות. נענתי אף על פי שבדיעבד שמתי לב שהייתי מלא טינה על כך שמנוחתי הופרעה ולא בדקתי עם עצמי מה באמת הצרכים שלי. זמן קצר לאחר שהופיעו, המשטרה הופיעה בדלת עם מטופלת אחרת, שעל מנת להשיג פגישה איתי נהגה להתיישב על פסי הרכבת ולחכות שהמשטרה תבוא לפנותה. (היא הכירה טוב את לוח הזמנים.) כך מצאתי את עצמי רץ מהסלון שבו ישבו הזוג ומשתדל להקשיב להם באמפתיה, לבין המטבח בו ישבה המטופלת ומיררה בבכי. תוך כדי, ילדיי החלו לריב אחד עם השני בקומה מעל. עליתי למעלה והפכתי בן רגע מאיש מלא אהבה למטורף שצורח : " אתם לא רואים שיש לי למטה אנשים כואבים? לכו מיד לחדריכם!" הילדים חזרו לחדרם כל אחד בתורו בטריקת דלת. בטריקה השלישית התעוררתי וראיתי את ההומור שבדבר. שאפתי אוויר ונכנסתי לחדרם. אמרתי להם כמה צער אני מרגיש על כך שהוצאתי עליהם רגשות שלא היו קשורים בהם בכלל אלא באנשים למטה. שני בניי אמרו : "לא נורא אבא", ובתי הקטנה ניגשה אליי, שמה את ראשה על כתפי ואמרה : "זה בסדר אבא, אף אחד לא מושלם" ( הקטע  הזה ריגש אותי עד דמעות י.ב.) מרשאל מוסיף : "איזה מסר יקר לשמוע! אכן, ילדיי מכירים במאמץ שלי להתייחס אליהם באופן חומל, איכפתי ואמפתי. אך כמה זה גם מקל שהם יכולים להבין גם את האנושיות שלי וכמה זה יכול להיות קשה לעיתים. אז אסיים בכך שאעניק לכם את העצה המרגיעה שבתי נתנה לי; שאף אחד לא מושלם, ולזכור שאם יש עבודה ששווה לעשותה, שווה לעשותה גם פחות טוב. וכמובן שאת עבודת ההורות שווה לעשות, אך לפעמים נעשה אותה פחות טוב ( ממה שהיינו רוצים - הערה שלי). אם נהייה אכזריים עם עצמינו כאשר איננו הורים מושלמים, ילדינו יסבלו בשל כך...." מרשאל חוזר ומדגיש שמטרתנו איננה להיות הורים מושלמים, אלא בהדרגה הורים קצת פחות טיפשים ( או בורים). וללמוד מכך שבכל פעם שאיננו נותנים לילדינו את אותה איכות של הבנה שהיינו רוצים, זה סימן לכך שאנחנו איננו מקבלים את התמיכה הרגשית שאנחנו כהורים זקוקים לה. לכן מרשאל חוזר וממליץ ליצור קהילה שתתן לנו את ההבנה לה אנחנו זקוקים.

How to Live Nonviolently - Step one

This is more of a draft than a real post, and yet, so many seasoned bloggers say  : don't get hung up on perfection, so here goes.

So, how to live nonviolently? Really...in your moment to moment experience- in your body-  not your head

Just notice - what's going on in your own body- is there stress anywhere? Where are you holding on un- necessarily? Notice it and if possible -  release whatever. wherever it is located. After 7 or more years learning breathing eating drinking Nonviolent Communictation ( through my intellect) only NOW, I am beginning to realize where war really begins...
More on this soon....

When you're at a loss at what to say or tips for relating to your child in a challenging moment . כשאתם לא יודעים מה לומר או טיפים לתקשורת עם ילדיכם ברגע מאתגר -תרגום לעברית בקצה האנגלית

  
Well this has been waiting to be written for  weeks now, and due to perfectionism, working simultaneously on my Hamsa order and getting together a sale of my work, it just keeps getting postponed, and handwritten drafts all over the place! So here it is now and , gosh I really hope it helps.

1. First and hardest part, admittedly: take care of your own needs, find empathy for yourself, with meditation, Remembrance or a friend who's really got empathy skills down!  On a regular basis you constantly get nourished. Because as Marshall  Rosenberg puts it:  Just as a mother needs nourishment  in order to breast-feed, so we all need empathy in order to give it. Then, when that moment comes you can take an in- breath, center yourself and continue...

2. Presence - one thing I've learned, you cannot BE with your child and other tasks at the same time, it just doesn't work. Tom (my son aged 10) - came back in a bad mood from his dad's - head down, tears in eyes, held back. Trying to figure out what was wrong I'm also doing the dishes moving around the house, thoughts of future tasks running through my head. Then a voice inside says stop - just sit and BE with your child. I go to the sofa , sit down and even tho' he's still at the  computer , he can sense I am there totally with him. An  upgrade of that is actually sitting side by side, hugging, looking into one another's eyes.

3. Ask - now this is tricky. Because most people are trained/taught to ask: WHY? oh oh irrelavant question. Somehow WHY implies wrongness, blame and is generally so open - ended it leaves the child groping around for an answer and confused.
Instead : " So, sounds like you're angry, am I right?"
 "YES!" he cries.
 "Can you tell me what happened?" Looking for clues and information
" NO!  you ask"!  he replies.
Slowly unraveling the story, I say: So, you were upset because you wanted this present and received something else?
"Yes!"
 The issue is not important- and there's really no need to try and solve anything, because we can't or even don't need to, bend reality for our kids;  it's the child's experience of being Seen, Heard and Witnessed that creates relief and helps the child move on - and you, the parent get on with your day! Seriously, life, with children in particular, is a series of incidents large and small, that call to us the parents to soothe, heal and empower our kids, amidst the rest of our duties and callings. The best we can do, from my experience , is to offer them our presence, our empathy and our understanding.

There are lots of ways to learn Empathy skills - one on one lessons with me, NVC Academy and finding a trainer in your area through The Center for Nonviolent Communication.

Would love to hear from your experience.

First 10 people to comment will receive by mail an original "Light Bird" !

כשאתם לא יודעים מה לומר או טיפים לתקשורת עם ילדיכם ברגע מאתגר 

למעשה, כל הטיוטות  בכתב יד לרשימה הזו נכתבו בעברית ואז, התיישבתי לכתוב אותו ויצא לי באנגלית! זו כנראה המהות שלי, הדואליות של השפה ושני המקצועות או יותר נכון לי לקרוא להם הדרכים שאני נקראת ללכת בהם בחיי : דרך הביטוי במתכת ויצירת עדיים לבית ודרך העזרה שאני מציעה להורים שרוצים לשכלל את יכולות התקשורת עם ילדיהם...

אז הנה כמה טיפים איך לתקשר עם ילדיכם ברגע מאתגר (במקרה הזה , רגע מאתגר שלו)

1. זה אולי יישמע קצת פלצני אך אני מאמינה בזה בכל ליבי: תדאגו קודם כל לצרכים  הרגשיים שלכם. ברצינות. כהורים, ובפרט אמהות, (סליחה אבות - רוב הזמן הם נמצאים איתנו (-: ) אנו נדרשים יום יום שעה שעה לתת לילדינו, בעיקר ברמה הנפשית. רופא הילדים האמריקאי ד'ר ביל סירס אומר: " תינוקות וילדים צעירים הם אנשים קטנים עם צרכים גדולים!" ואכן, הם  יעשו הכל כדי לענות על הצרכים הללו ודחיית סיפוקים מהם והלאה - בהתאם לגיל, כמובן. ומה איתנו? כפי שמציין ד'ר מרשאל רוזנברג : כשם שאם מניקה זקוקה להזנה - כך , כדי שנוכל להעניק אמפתיה , אנחנו צריכים לקבל אותה. תמלאו את המצבורים שלכם על בסיס קבוע, בין אם במדיטציה, הקשבה אמפתית מחבר/ה , כתיבה או טיפול. ואז , כשרגע האמת מגיע יש מאיפה לשאוב את הכוחות...

2. נוכחות - אם יש משהו שלמדתי ,בעיקר מילדיי, זה שאי אשפשר להיות עם ילדינו ועוד 20 פרויקטים בעת ובעונה אחת, זה פשוט לא עובד:

בני, כמעט בן 10, חזר הביתה יום אחד במצב רוח רע - ראש מושפל, עיניים מלאות דמעות, משתדל להחזיק את הכל הפנים, אך אני שומעת בקולו את הדמעות. תוך כדי סידורי הבית והרשימה-הבלתי-נגמרת-של-דברים-שאני-צריכה-לעשות שרצה לי בראש, אני מנסה לברר איתו מה העניין. ואז, קול בפנים אומר לי : עצרי, עזבי הכל ותהיי עם בנך. מתיישבת על הספה, הוא על המחשב עם הגב אליי - אך חש שאני שם.( שדרוג של זה: ישיבה יחד על הספה ולהיות בקשר עין)

ואז:

3. לשאול. וכאן הלמידה העיקרית שלנו. כי בתרבות שלנו הורגלנו/למדנו לשאול "למה?"  אופס שאלה לא רלוונטית. כי השאלה "למה?" בהרבה מהמקרים נושאת עמה מטען של אשמה, או "לא בסדר". כמו כן, זו שאלה כל כך פתוחה שהיא מותירה את הילד הרבה פעמים אבוד , בלי יכולת לדלות תשובה מתוכו.
במקום, אני שואלת/מציינת:
"אז תום, נשמע שאתה כועס, זה נכון?"
"כן!!"
" אתה יכול לספר לי מה קרה? "
"לא! תשאלי את !"
אחרי מה שנשמע כמשחק 21 שאלות ,הסיפור לאט לאט מתגלה ואני שואלת לבסוף:
"אז , היית מאוכזב, כי רצית את המשחק ההוא ואבא קנה לך משהו אחר?"
"כן!"

הסיפור לא משנה, הוא משתנה רק בוריאציות קלות. אנחנו לא יכולים, והרבה פעמים לא מוכרחים לפתור או לכופף את המציאות לרצונותיו של הילד. מה שחשוב כאן זו החוויה של הילד- שרואים, שומעים ומבינים אותו - ללא שיפוט, ובמילה - אמפתיה- שיוצרת הקלה ועוזרת לילד (ןגם לנו, אגב) לזוז הלאה.

כל המהלך הזה לקח פחות מעשר דקות והמשכנו את יומנו בשמחה. עד הפעם הבאה.

וברצינות, חיי היום יום שלנו מלאים ב"אירועים" גדולים כקטנים, שבהם אנחנו ההורים נקראים, להקל, לרפא ולהעצים את ילדינו. הטוב ביותר שאנחנו יכולים לעשות, מניסיוני, הוא לההעניק לילדינו את הנוכחות, האמפתיה וההבנה שלנו. גם הקשר והאמון בינינו גדל וגם, אני מאמינה, הם ילמדו לתת את אותן איכויות הלאה לכשיגדלו.

יש כמה דרכים ללמוד כישורי הקשבה אמפתית:
איתי, בשיעורים אחד על אחד תפורים למידותיכם, ובקבוצות למידה קטנות בהנחייתי. כמו כן, ישנן מגוון של סדנאות ב"מיתרים" - הבית ממנו אני צמחתי.

האם המאמר הזה תרם לכם? מה עובד בשבילכם? אשמח לשמוע. "ציפור האור" פרי יצירתי במתנה לחמש התגובות הראשונות.

wacky days and wacky band

It's been a crazy few days . Rushing around down down town of Tel Aviv where all the metal merchants and tool suppliers are, trying to bring together as many pieces that I can for tomorrow and Saturday's show and sale of my metal containers and wall hanging Menorahs.(together with friend Jeweler Sarah Agami) Yes, well I am aware that it is the end of Hanukkah, and I don't even have a Menorah at home...ha ha, and most people are done buying them and yet, MYmenorahs they buy all year because they are not just functional they are jewelry for the home.(kinda like that name, hey nobody steal it!) Late last night till midnight working and hearing a funny wacky relatively new band  called, Daphne and the Cookies, wow they sounded like a wild bunch. midst all this ,Yasmin my one and only lovely 10 year old, almost next month, won second prize at a Horseback riding competition, so all around quite exciting! Not to mention the home, bunnies etc.dunno where I can ever fit in a relationship... whew ! Guess not :-) or :-(. Anyway - wish me luck tomorrow's the day better get to bed!

I'm online as Yael Brisker

Hey Everyone Happy to say that you can reach this blog through www.yaelbrisker.com now. woohoo!