wacky days and wacky band

It's been a crazy few days . Rushing around down down town of Tel Aviv where all the metal merchants and tool suppliers are, trying to bring together as many pieces that I can for tomorrow and Saturday's show and sale of my metal containers and wall hanging Menorahs.(together with friend Jeweler Sarah Agami) Yes, well I am aware that it is the end of Hanukkah, and I don't even have a Menorah at home...ha ha, and most people are done buying them and yet, MYmenorahs they buy all year because they are not just functional they are jewelry for the home.(kinda like that name, hey nobody steal it!) Late last night till midnight working and hearing a funny wacky relatively new band  called, Daphne and the Cookies, wow they sounded like a wild bunch. midst all this ,Yasmin my one and only lovely 10 year old, almost next month, won second prize at a Horseback riding competition, so all around quite exciting! Not to mention the home, bunnies etc.dunno where I can ever fit in a relationship... whew ! Guess not :-) or :-(. Anyway - wish me luck tomorrow's the day better get to bed!

I'm online as Yael Brisker

Hey Everyone Happy to say that you can reach this blog through www.yaelbrisker.com now. woohoo!

Flickr

 צילומים נוספים של עבודותיי some more photos of my work...enjoy

Mindfullness and Art

Working on my Hamsas and listening to Thich Nhat Hunh thank you brother Yuval and thanks again for these wonderful tapes and the great opportunity to get back to the working table. Also an opportunity again to see where my mind is wandering....see my stress , bring awareness, and rest, relax for a moment. Ask myself : do my shoulders really need to work so hard with my hands? Um, actually no, so hey! Give them a break.

"What the world needs now - is love sweet love" טיפים למתן אמפתיה או

  אמפתיה - מפתח הקסם להבנה,הקלה וחיבור

 בתי, יסמין ישבה ליד שולחן האוכל כעוסה, לא אוכלת וצועקת. מאמצים שונים לא הצליחו להרגיע עד שאמרתי: אז,יסמין, נשמע שאת ממש צריכה לצעוק עכשיו, נכון?! היא אמרה כן!! ומיד נרגעה.עצם ההתיחסות למה שעובר עליה באותו הרגע, הספיק כדי להרגיע...והיא חזרה לענייניה.

אמפתיה היא איכות מסויימת של חיבור למה שחי בליבו ונפשו של אדם השני באותו הרגע. לתת אמפתיה זה להיות בנוכחות מלאה עם אותו האדם, מבלי להביא לתוך השיחה אינפורמציה מן העבר.סוג של עדות.
 אנחנו יכולים להיות אמפתיים למה שקורה או למה ששמענו באותו הרגע, במילים אחרות, לשקף : " אני רואה שנפלת וקיבלת מכה " או " אני שומעת שאתה רוצה ללכת לגינה עכשיו" או לחילופין לנחש את הרגשות והרצונות של הדובר : "אז, אתה עצוב כי רצית לשחק עם הילד הזה?"

אמפתיה יכולה להיות מילולית ולא מילולית.לאחר ולעצמינו.
בוקר אחד הייתי לחוצה במיוחד וכעסת על עצמי, אז אמרתי לעצמי : "אוף! אני כל כך מתוסכלת! " עצם ההכרה מקלה מרגיעה, מרפאה.

חשוב לי להדגיש : לא תמיד נוכל או אפילו צריך להיות אמפתיים.

למה לנו להיות אמפתיים? כפי שכבר ציינתי קודם,ההקשבה האמפתית מרפאה. היא נותנת לאדם מולנו הרגשה שראינו אותו, לגיטימציה לרגשותיו. היא יוצרת הקלה ומאפשרת לנו לעבור הלאה ביתר קלות. ילדים במיוחד מגיבים נהדר לאמפתיה.

אמפתיה איננה :

הזדהות - "גם לי זה קרה" אמפתיה מתמקדת בבן שיחנו, וסימפטיה והזדהות מחזירים את תשומת הלב אלינו. רחמים - "אוי מסכן שלי....." עלול להתפס כסוג של עליונות שלילה - " מה אתה עושה מזה עניין?" תשאול -  "למה אתה עצוב?" ייעוץ -  לתת פתרונות : "אני חושבת שאתה צריך...." חינוך - "זה קרה כי...." סגירת הנושא - "לא נורא, זה יעבור..."

טיפים למתן אמפתיה 

להתחיל את המשפט ב: " אז את/אתה...?" אמפתיה לאחר לעולם לא יכולה להתחיל ב "אני".  סימן שאלה במקום נקודה בסוף משפט - עוזרת ליצור דיאלוג בכך שמשאיר פתח לתשובה מהצד השני. "  אז אתה עצוב כי רצית חיבוק?" להמנע מלומר את המילה "אבל " - מיד הרחקתם את הילדה - ה'אבל' שולל אותה ואת ה 'הבנה' שלכם. גם אם לא דייקתם,המשיכו לנסות,כוון שהכוונה והגישה האמפתית חשובים ועושים את שלהם.

זיכרו: כמו בכל דבר חדש שאנחנו לומדים, אימון ותרגול משפרים את היכולת שלנו. מהניסיון האישי שלי האמפתיה עושה פלאים, כשאני יכולה ובוחרת להשתמש בה.
 

Yael Brisker Fine Metalwork

....and how I wish I had this internet thing DOWN! I know I know,I've noticed that everyone is doing everything with this wonderful dynamic tool called blogging and I love it and it suits me so well, yet I'm FRUSTRATED by it not flowing for me when oh when will I ! Peace and Love to all....(-:

"הטוב ביותר שאתה יכול לעשות הוא לפגוש את מחשבותיך בהבנה" ביירון קייטי או איך לצאת מסיטואציות תקועות...

 יום אחד לפני שלוש וחצי שנים בערך כשילדיי היו בני  שש ישבתי איתם במכונית . בדיוק יצאנו מחנות שבה יסמין רצתה שאקנה לה צעצוע ואני סירבתי.  היא התחילה לבכות ולצעוק וסירבה להכנס למושב הבטיחות. ישבתי בכיסא הנהג ושברתי לעצמי את הראש, מה לעשות עכשיו? ניסיתי כמה משפטי אמפתיה , במכאניות מסויימת, אבל נתקלתי בקיר, היא רק בכתה יותר וצעקה : אל תדברי!

עברה בי המחשבה" לא רוצה לתת לה אמפתיה לעזאזאל!" רע לי עם עצמי כרגע – מה עכשיו? ואז נזכרתי ב"עבודה". מצאתי  פיסת נייר ועט וכתבתי ::

" יסמין לא אמורה לבקש ממני עוד צעצוע"

האם זו האמת? כן!!!

האם אני יכולה לדעת בוודאות שזו האמת? פאוזה של שאיפה ונשיפת אוויר. לא יודעת, לא בטוח, וואלה.

השאלה השלישית: איך אני מרגישה ומה אני עושה כשאני מאמינה למחשבה הזו? כעס, תסכול, בא לי לצרוח אני נסגרת אליה טוטאלית. אומרת לעצמי שאני אמא גרועה. אובדת עצות. ואז  השאלה האחרונה: מי או מה הייתי ללא המחשבה הזו? אנחה משתחררת לה , אני עוצמת עיניים ורואה את עצמי: שלווה, אסרטיבית,שקטה, יודעת איך ומה לעשות.מבינה ואוהבת באמת את יסמין, גם כשהיא מתנהגת כך,פתאום מבינה את הצרכים שלה....

ואז הפכתי את המשפט:

היפוך ראשון: יסמין כן אמורה לבקש עוד צעצוע. ( כי זו המציאות ;כי זה מה שקורה וכנראה קורה בשביל סיבה;כי זה מה שילדים רוצים, לשחק במשחקים חדשים)

היפוך שני:אני לא אמורה לבקש מעצמי עוד צעצוע. (כן, זו גם יכולה להיות האמת, כי כמה פעמים ביום אני רוצה עוד משהו שאין לי? אנחה

היפוך שלישי :אני לא אמורה לבקש מיסמין....במקרה הזה, משהו שהיא אינה יכולה לעשות...כמו לא לבקש ממני ....וכן הלאה

פתאום צץ במוחי רעיון. וכאן תקשרות מקרבת נכנסת לתמונה שוב. כי פתאום שמעתי את יסמין ממקום אחר. יכולתי לשמוע שזה לא רק עניין הצעצוע, זה גם שנמאס לה לגמרי מכיסא הבטיחות, והיא רוצה להיות לידי. יכולתי לפתע לשמוע את הכאב שלה ולראות את הצרכים שלה בקרבה,הנאה, חופש,משחק ועניין. הצעתי לה לנסוע עד לאמא שלי ( דקה נסיעה ממש מהחנות) קשורה בכסא ליד הנהג. היא קפצה מרוב שמחה. המשבר עבר...

הדוגמא הזו ממחישה שבאמצעות ארבעת השאלות וההיפוך  יכולתי ביתר קלות להתחבר לרגשות ולרצונות שחיים בי (דרך נוספת לתת לעצמי אמפתיה, כשאין מישהו אחר לתת לי אותה) - ולהסתכל על המחשבות והשיפוטים שמתרוצצים בראש שאני כל כך פוחדת מהם.  : ה"עבודה" מאפשרת לי לעזור לעצמי ,מפחיתה את הסבל שאני מרגישה ויוצרת  הקלה מיידית. כאשר אני מרגישה שקט מבפנים,קל לי יותר לראות בבהירות את הצרכים של ילדתי, להתקרב אליה , להתחבר ולדבר באופן שתקשורת מקרבת מעודדת, בלי שזה יישמע מאולץ. אני יכולה באמת לתת אמפתיה. ואז באים הפתרונות לראש. מרשאל רוזנברג, מנסח מודל תקשורת מקרבת, אומר: "כשקיימת איכות מסוימת של קשר- הפתרונות מוצאים אותנו."  יש שינוי בתודעה ומתרחש משהו נפלא שלדעתי הוא לא פחות מנס... 

השינוי התודעתי הזה מאפשר מעבר ממקום תקוע וקשה למקום זורם . מרשאל, אומר:"בדיוק כפי שאשה מיניקה זקוקה להזנה- גם בכדי לתת אמפתיה אנחנו מוכרחים לקבל אותה". האמפתיה פותחת אפשרויות שלא ידענו שהם שם. הן גורמות להקלה שלא תתואר ומאפשרות זרימה.   

בעבודתי אני משלבת את תקשורת מקרבת עם "העבודה" של ביירון קייטי. מצאתי מניסיוני ששני המודלים הללו הולכים יפה ביחד ומשלימים אחד את השני .
אני מאמינה שאם אנחנו חפצים בשלום עולמי הדרך לכך עוברת בשלום עם עצמינו.ומה זה השלום הזה? בשבילי זה לקבל את עצמי עם כל המורכבות וכל השיפוטים העצמיים. להבין את עצמי, קבלה טוטאלית של "מה שיש". תקשורת מקרבת וה"עבודה" מאפשרות לי, כמאמר השיר  משנות השישים:

To “reach out and touch somebody’s hand, make this world a better one, if you can”

מה לעשות... אני ילדה של הסיקסטיז

ליצירת קשר ועוד על איך אוכל לעזור- האתר שלי