Flickr

 צילומים נוספים של עבודותיי some more photos of my work...enjoy

Mindfullness and Art

Working on my Hamsas and listening to Thich Nhat Hunh thank you brother Yuval and thanks again for these wonderful tapes and the great opportunity to get back to the working table. Also an opportunity again to see where my mind is wandering....see my stress , bring awareness, and rest, relax for a moment. Ask myself : do my shoulders really need to work so hard with my hands? Um, actually no, so hey! Give them a break.

"What the world needs now - is love sweet love" טיפים למתן אמפתיה או

  אמפתיה - מפתח הקסם להבנה,הקלה וחיבור

 בתי, יסמין ישבה ליד שולחן האוכל כעוסה, לא אוכלת וצועקת. מאמצים שונים לא הצליחו להרגיע עד שאמרתי: אז,יסמין, נשמע שאת ממש צריכה לצעוק עכשיו, נכון?! היא אמרה כן!! ומיד נרגעה.עצם ההתיחסות למה שעובר עליה באותו הרגע, הספיק כדי להרגיע...והיא חזרה לענייניה.

אמפתיה היא איכות מסויימת של חיבור למה שחי בליבו ונפשו של אדם השני באותו הרגע. לתת אמפתיה זה להיות בנוכחות מלאה עם אותו האדם, מבלי להביא לתוך השיחה אינפורמציה מן העבר.סוג של עדות.
 אנחנו יכולים להיות אמפתיים למה שקורה או למה ששמענו באותו הרגע, במילים אחרות, לשקף : " אני רואה שנפלת וקיבלת מכה " או " אני שומעת שאתה רוצה ללכת לגינה עכשיו" או לחילופין לנחש את הרגשות והרצונות של הדובר : "אז, אתה עצוב כי רצית לשחק עם הילד הזה?"

אמפתיה יכולה להיות מילולית ולא מילולית.לאחר ולעצמינו.
בוקר אחד הייתי לחוצה במיוחד וכעסת על עצמי, אז אמרתי לעצמי : "אוף! אני כל כך מתוסכלת! " עצם ההכרה מקלה מרגיעה, מרפאה.

חשוב לי להדגיש : לא תמיד נוכל או אפילו צריך להיות אמפתיים.

למה לנו להיות אמפתיים? כפי שכבר ציינתי קודם,ההקשבה האמפתית מרפאה. היא נותנת לאדם מולנו הרגשה שראינו אותו, לגיטימציה לרגשותיו. היא יוצרת הקלה ומאפשרת לנו לעבור הלאה ביתר קלות. ילדים במיוחד מגיבים נהדר לאמפתיה.

אמפתיה איננה :

הזדהות - "גם לי זה קרה" אמפתיה מתמקדת בבן שיחנו, וסימפטיה והזדהות מחזירים את תשומת הלב אלינו. רחמים - "אוי מסכן שלי....." עלול להתפס כסוג של עליונות שלילה - " מה אתה עושה מזה עניין?" תשאול -  "למה אתה עצוב?" ייעוץ -  לתת פתרונות : "אני חושבת שאתה צריך...." חינוך - "זה קרה כי...." סגירת הנושא - "לא נורא, זה יעבור..."

טיפים למתן אמפתיה 

להתחיל את המשפט ב: " אז את/אתה...?" אמפתיה לאחר לעולם לא יכולה להתחיל ב "אני".  סימן שאלה במקום נקודה בסוף משפט - עוזרת ליצור דיאלוג בכך שמשאיר פתח לתשובה מהצד השני. "  אז אתה עצוב כי רצית חיבוק?" להמנע מלומר את המילה "אבל " - מיד הרחקתם את הילדה - ה'אבל' שולל אותה ואת ה 'הבנה' שלכם. גם אם לא דייקתם,המשיכו לנסות,כוון שהכוונה והגישה האמפתית חשובים ועושים את שלהם.

זיכרו: כמו בכל דבר חדש שאנחנו לומדים, אימון ותרגול משפרים את היכולת שלנו. מהניסיון האישי שלי האמפתיה עושה פלאים, כשאני יכולה ובוחרת להשתמש בה.
 

Yael Brisker Fine Metalwork

....and how I wish I had this internet thing DOWN! I know I know,I've noticed that everyone is doing everything with this wonderful dynamic tool called blogging and I love it and it suits me so well, yet I'm FRUSTRATED by it not flowing for me when oh when will I ! Peace and Love to all....(-:

"הטוב ביותר שאתה יכול לעשות הוא לפגוש את מחשבותיך בהבנה" ביירון קייטי או איך לצאת מסיטואציות תקועות...

 יום אחד לפני שלוש וחצי שנים בערך כשילדיי היו בני  שש ישבתי איתם במכונית . בדיוק יצאנו מחנות שבה יסמין רצתה שאקנה לה צעצוע ואני סירבתי.  היא התחילה לבכות ולצעוק וסירבה להכנס למושב הבטיחות. ישבתי בכיסא הנהג ושברתי לעצמי את הראש, מה לעשות עכשיו? ניסיתי כמה משפטי אמפתיה , במכאניות מסויימת, אבל נתקלתי בקיר, היא רק בכתה יותר וצעקה : אל תדברי!

עברה בי המחשבה" לא רוצה לתת לה אמפתיה לעזאזאל!" רע לי עם עצמי כרגע – מה עכשיו? ואז נזכרתי ב"עבודה". מצאתי  פיסת נייר ועט וכתבתי ::

" יסמין לא אמורה לבקש ממני עוד צעצוע"

האם זו האמת? כן!!!

האם אני יכולה לדעת בוודאות שזו האמת? פאוזה של שאיפה ונשיפת אוויר. לא יודעת, לא בטוח, וואלה.

השאלה השלישית: איך אני מרגישה ומה אני עושה כשאני מאמינה למחשבה הזו? כעס, תסכול, בא לי לצרוח אני נסגרת אליה טוטאלית. אומרת לעצמי שאני אמא גרועה. אובדת עצות. ואז  השאלה האחרונה: מי או מה הייתי ללא המחשבה הזו? אנחה משתחררת לה , אני עוצמת עיניים ורואה את עצמי: שלווה, אסרטיבית,שקטה, יודעת איך ומה לעשות.מבינה ואוהבת באמת את יסמין, גם כשהיא מתנהגת כך,פתאום מבינה את הצרכים שלה....

ואז הפכתי את המשפט:

היפוך ראשון: יסמין כן אמורה לבקש עוד צעצוע. ( כי זו המציאות ;כי זה מה שקורה וכנראה קורה בשביל סיבה;כי זה מה שילדים רוצים, לשחק במשחקים חדשים)

היפוך שני:אני לא אמורה לבקש מעצמי עוד צעצוע. (כן, זו גם יכולה להיות האמת, כי כמה פעמים ביום אני רוצה עוד משהו שאין לי? אנחה

היפוך שלישי :אני לא אמורה לבקש מיסמין....במקרה הזה, משהו שהיא אינה יכולה לעשות...כמו לא לבקש ממני ....וכן הלאה

פתאום צץ במוחי רעיון. וכאן תקשרות מקרבת נכנסת לתמונה שוב. כי פתאום שמעתי את יסמין ממקום אחר. יכולתי לשמוע שזה לא רק עניין הצעצוע, זה גם שנמאס לה לגמרי מכיסא הבטיחות, והיא רוצה להיות לידי. יכולתי לפתע לשמוע את הכאב שלה ולראות את הצרכים שלה בקרבה,הנאה, חופש,משחק ועניין. הצעתי לה לנסוע עד לאמא שלי ( דקה נסיעה ממש מהחנות) קשורה בכסא ליד הנהג. היא קפצה מרוב שמחה. המשבר עבר...

הדוגמא הזו ממחישה שבאמצעות ארבעת השאלות וההיפוך  יכולתי ביתר קלות להתחבר לרגשות ולרצונות שחיים בי (דרך נוספת לתת לעצמי אמפתיה, כשאין מישהו אחר לתת לי אותה) - ולהסתכל על המחשבות והשיפוטים שמתרוצצים בראש שאני כל כך פוחדת מהם.  : ה"עבודה" מאפשרת לי לעזור לעצמי ,מפחיתה את הסבל שאני מרגישה ויוצרת  הקלה מיידית. כאשר אני מרגישה שקט מבפנים,קל לי יותר לראות בבהירות את הצרכים של ילדתי, להתקרב אליה , להתחבר ולדבר באופן שתקשורת מקרבת מעודדת, בלי שזה יישמע מאולץ. אני יכולה באמת לתת אמפתיה. ואז באים הפתרונות לראש. מרשאל רוזנברג, מנסח מודל תקשורת מקרבת, אומר: "כשקיימת איכות מסוימת של קשר- הפתרונות מוצאים אותנו."  יש שינוי בתודעה ומתרחש משהו נפלא שלדעתי הוא לא פחות מנס... 

השינוי התודעתי הזה מאפשר מעבר ממקום תקוע וקשה למקום זורם . מרשאל, אומר:"בדיוק כפי שאשה מיניקה זקוקה להזנה- גם בכדי לתת אמפתיה אנחנו מוכרחים לקבל אותה". האמפתיה פותחת אפשרויות שלא ידענו שהם שם. הן גורמות להקלה שלא תתואר ומאפשרות זרימה.   

בעבודתי אני משלבת את תקשורת מקרבת עם "העבודה" של ביירון קייטי. מצאתי מניסיוני ששני המודלים הללו הולכים יפה ביחד ומשלימים אחד את השני .
אני מאמינה שאם אנחנו חפצים בשלום עולמי הדרך לכך עוברת בשלום עם עצמינו.ומה זה השלום הזה? בשבילי זה לקבל את עצמי עם כל המורכבות וכל השיפוטים העצמיים. להבין את עצמי, קבלה טוטאלית של "מה שיש". תקשורת מקרבת וה"עבודה" מאפשרות לי, כמאמר השיר  משנות השישים:

To “reach out and touch somebody’s hand, make this world a better one, if you can”

מה לעשות... אני ילדה של הסיקסטיז

ליצירת קשר ועוד על איך אוכל לעזור- האתר שלי

מתי מדברים?

הורים רבים שואלים:

כשאני ברגע האמת ונוצר מאבק ביני לבין ילדי והפיוזים קופצים, איך אני נזכר ומצליח להשתמש באמפתיה ותקשורת מקרבת - במיוחד כשזה עדיין די חדש לי?

אז דבר ראשון תזכרו שכשהרגשות מבעבעים והאוטומט עובד, קשה הרבה יותר לראות בבהירות ולבחור את תגובותינו.

אז מה עושים? קודם כל תנו לעצמכם קצת חמלה על כך, תכירו בזה שאתם עושים כמיטב יכולתכם, ואח'כ

הפטנט הוא, למעשה שני פטנטים, והם:

אחד, להתאמן על מתן אמפתיה בכל מיני מצבים כשהחוויה חיובית, בסיטואציות רגועות. אז, כאשר הצרכים שלכם כן נענים - לדוגמא כשילדכם כן פינה את הצלחת מיוזמתו מהשולחן, אתם יכולים לומר: " שמתי לב שלקחת את הצלחת למטבח זה עוזר לי מאוד - ואיך זה בשבילך?"- קל יותר לעצור רגע ולחשוב, ממממ...משהו נעים קורה פה, בוא נראה איזה צורך שלי כרגע מתמלא ...מה אני אוהבת במה שקורה, ואיך אני אומרת את זה?

אני רואה את פניה של בתי מאירות שכשאני נזכרת לציין מה כן תורם לי, כי בינינו , הרבה פעמים הילדים שומעים ממני איפה הם חסרים, ופחות היכן אני מרוצה.

טיפ שני:

תדחו " שיחות" לרגע שאתם רגועים ויכולים לנסח את הדברים, במיוחד עם חשוב לכם לכבד את הצרכים של כל הנוגעים בדבר. אל תנסו לנהל שיחה על כמה זמן ילדכם יושב מול המחשב והטלוויזיה, כשהוא או היא מול הטלוויזיה! כאילו דהההה, כמו שהחברה' אומרים, ממש תקבלו את תשומת הלב של הילדים.

המורה שלי ארנינה קשתן  קוראת לזה 'השיחה בדיעבד'.

אבא אחד אמר, היי! הדבר האחרון שאני רוצה כשאני מבסוט עם הילדים זה להעלות מצב כשהיה קשה. אפשר להבין את זה, מי רוצה לשחזר רגע כשהרגשתם חרא? אני מזמינה אתכם לשאול את עצמכם את השאלה הבאה:

אם אני רוצה לעשות שינוי בסיטואציה שחוזרת על עצמה יום יום, ולהתאמן במשהו חדש, באיזה מצב אהיה יותר אפקטיבית? כשאני רגועה או לחוצה?  קחו דקה לנשום לתוך השאלה הזו. התשובה די ברורה. מה גם, שבחוויה שלי, ככל שיש יותר שיחות כאלה , הולך ונבנה אמון ביניכם -   ובאפשרות שניתן לטפל בקונפליקטים בדרכים של שלום, והרי זו השאיפה שלנו לעולם הזה, לא?

דוגמא:

אצלינו בבית יש קטע, שכשאני מכריזה שהאוכל מוכן, ובואו לשולחן! בני ישר מגיע לשולחן, ובתי באופן די קונסיסטנטי,  תענה: "רגע".

היש מקפיץ פיוז גדול מזה? אם יש תודיעו לי. אחרי דקה אני אומרת :

 יסמין....בואי לשולחן האוכל מתקרר.

 רגע, אמא אני באמצע ...!

אחריי דקותיים זה כבר : יסמין! בואי כבר!

זה, ידידיי, לא הרגע לנהל שיחה. מתחילה להרגיש את הבזזזזז בגוף שלי. ומכאן, מה שנקרא, העניינים מתלהטים וזה נגמר הרבה פעמים  ב : אני בכעס אוכלת את האוכל, או מכריחה אותה בכל מיני אמצעים להגיע לשולחן והיא יושבת מלאת טינה, ואף אחד לא מבסוט.גם אמפתיה, כשהיא באה ממקום כועס, לא תעזור.

אלטרנטיבה : אני נושמת עמוק , מציינת לעצמי שאני מבואסת מהקטע, נותנת לעצמי הרבה אמפתיה וממתינה. שעה שעתיים, או יום או יומיים.

 ואז, ברגע של שקט, אני יושבת על הספה, יסמין משחקת, אני רגועה. קוראת לה, בואי רגע, רוצה לדבר איתך קצת.

 את יודעת איך, כשהאוכל על השולחן ואני קוראת לך וכשאת לא באה מיד אני מתעצבנת? "
( תצפית + רגש )

"כן".

אז אני רוצה למצוא דרך שנאכל ביחד בשלום, מה את אומרת? (צורך- שלום, הרמוניה, התחשבות)

"אוקיי!"

מוכנה להגיד לי איך זה בשבילך? (בקשה דיאלוגית).

" כן, אני לא אוהבת שמפסיקים לי את המשחק באמצע! " (צורך: הנאה, חופש בחירה)

 אוקיי,אני שומעת שאת רוצה לבחור מתי להגיע לשולחן, נכון?( פאוזה לתשובתה ) ומה שלי חשוב, זה שאנחנו נאכל ביחד, וגם, לשמוע ממך מה קורה איתך. אם את באמצע משהו ואת זקוקה לעוד כמה רגעים , אני מעדיפה שתאמרי לי בדיוק כמה זמן, ואז תבואי לשולחן, זה מראה לי שאיכפת לך, מוכנה ? (צרכים: התחשבות, שלמות, שותפות, וודאות)

"כן".  השיחה מסתיימת בחיבוק. אגב אני לוקחת בחשבון שיהיו עוד תזכורות, אך נוצר בסיס להמשך.

 אני יודעת, חלק מכם, וגם למען האמת ,גם חלקים בי, אומרים: מה עם גבולות? התשובה היא : זה נושא למאמר נפרד!

לגמרי ברצינות, לא התוכן הוא שחשוב כאן, אלא הדרך. כל אחד מגשש את דרכו/ דרכה בדבר הזה שנקרא 'הורות' בצורה זו או אחרת, וגבולות זה דבר מאוד אישי.

אך אם אתם, כמוני, רוצים לעשות שינוי בדרך שאתם מעבירים את המסר לילדיכם, למענכם, למען ילדיכם ולמען העולם...כן, כן  העולם לא פחות ולא יותר, אז קחו שאיפה קלה ונסו לנצל את הרגעים המרובים עם ילדכם כהזדמנות לשינוי שכולנו מייחלים לו.

כמו שאומר הנזיר הבודהיסטי הידוע, טיך נאת האן: " אין דרך לשלום, שלום היא הדרך" .

לעוד מידע על אמפתיה והורות בתקשורת מקרבת :

האתר שלי 

Happy Birthday to Marshall Rosenberg...and an excellent opportunity to get his books!http://www.nonviolentcommunication.com/aboutnvc/2009_10-se-enl.htm